פסק-דין בתיק ת"א 12156-07

נתוני רקע

1.         לטענת התובע, כעולה מכתב תביעתו, בתאריך 7.9.05 נפגע שעה ששהה במלון דן פנורמה באילת (להלן - "המלון"). התובע השתתף בהשתלמות מקצועית שאורגנה על ידי מעסיקתו, חב' החשמל (להלן - "המעסיקה"). לשיטתו, עקב מפגע של מים באזור הלובי בדרכו לחדר ההרצאות, הוא החליק ונחבל. הנתבעת התגוננה בפני התביעה.

2.         ניסיוני להניע לפשרה, בעקבות הגשת תחשיבי נזק, לא הסתייע. ב"כ הצדדים נחלקו באשר לנכותו של התובע בעקבות התאונה. נוכח זאת מונה פרופ' גרשון וולפין כמומחה מטעם בית המשפט. הוא פסק כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 2.5%. חוות דעתו לא השתנתה אף בעקבות שאלות הבהרה שהונחו בפניו.

3.         משאלו היו פני הדברים, ובהסכמה, סוכם כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות אשר יוגשו בשני מחזורים. כך, "לנוכח האפשרות שלסיכומי טענות ב"כ הנתבעת יצורפו ראיות נוספות, ושמא דוחות חקירה" (סעיף 2 להחלטתי מיום 7.2.12). עד אותה עת, ובהתאם להחלטה קודמת שלי, הונחו בפניי תצהירי עדויות. מטעם ב"כ התובע הוגש תצהירו-שלו ותצהירו של חברו לעבודה, שהיה עד ראיה לתאונה הנטענת, מר יוסף שטרית (להלן - "שטרית"). מטעם ב"כ הנתבעת הוגש תצהירו של מר אליקו לוי (להלן - "לוי"), מי ששימש כקב"ט ראשי של החברה הנתבעת, שכידוע אוחזת ברשת של בתי מלון.

4.         ואכן הונחו בפניי סיכומי טענות, ובשני מחזורים. אלו העלו, כפי שיפורט, התנהלות דיונית נפסדת מצד שני בעלי הדין. ככל שעסקינן בתובע הוא נטל דרור לעצמו לצרף לסיכום טענותיו הראשון "תצהיר משלים" מטעם התובע. ככל שעסקינן בנתבעת היא ראתה, לראשונה בסיכום טענותיה הראשון, לצרף "דוח עדות - תיאור אירוע" (נספח ב' לסיכום הטענות).

            לנוכח כל אלה אדרש ואכריע, תחילה, בשאלת החבות.

שאלת החבות

5.         בחנתי מכלול הנתונים שבפניי. בעיקר לנוכח התנהלותה הדיונית הנפסדת של הנתבעת בדעתי לקבוע כי אכן התובע היה מעורב בתאונה הנטענת, כגרסתו. בדעתי לקבוע את חבותה המלאה של הנתבעת. בדעתי לא לייחס לתובע כל מידה של אשם תורם.

6.         גרסתו של התובע, מלכתחילה, נהירה ומובהקת. הוא ידע לתאר כי הוא עבר באיזור הלובי בסמוך לקפיטריה. הוא ידע לציין שהוא החליק על רצפת המלון שהייתה כנראה רטובה כתוצאה ממתקן מים שהיה מונח על הבר ונשפך באיזור הקפיטריה. והוא ידע לציין, מלכתחילה, כי ניתנה לגורמי המלון הודעה על אירוע התאונה (וראו סעיפים 4-3 לכתב התביעה). בהמשך הדרך, ובגדר תצהירו ותצהירו של שטרית, נטען כי בעקבות התאונה נעשתה פניה לאחראית הלובי, ואולם היא גילתה מידה של התעלמות ובמשך זמן רב, אף לאחר האירוע, המים לא נוקו.

7.         בעקבות כל אלו מלאה הנתבעת פיה מים ולא הביאה כל עדות רלוונטית לעובדות הנטענות. היא הסתפקה בעדות סתמית של לוי, הקב"ט הראשי של רשת המלונות שלה. היא לא הביאה כל עדות של מי מגורמי המלון, אם של אחראית הלובי, אם של אחראית המשמרת, אם של הקב"ט של המלון, אם של גורמי הניקיון שיכולים היו להצביע על שגרת פעילות זו או אחרת.

8.         מלכתחילה התנהלות זו של הנתבעת הייתה תמוהה לנוכח כתב הגנתה שנחזה היה להיות מפורט וענייני. וכך, כבר בכתב ההגנה ידעה הנתבעת לפרט כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותו של התובע אשר הלך "בכפכפי אצבע בעלות סוליה חלקה" (סעיף 3(ב)). היא ידעה לציין כי "במועד האירוע לא היה בכלל במקום מתקן מים" (סעיף 6). לוי בתצהירו אף ידע לציין ש "מתקני המים מעולם לא הותקנו סמוך לויטרינת העוגות (המקום בו נפל התובע לטענתו)..." (סעיף 7). ואכן, לכאורה עד אותו מועד לא יכול הייתי לשער הכיצד לנתבעת יש יכולת להצביע על נתונים, ייחודיים ומובהקים, אם לעניין מנעליו של התובע, אם לעניין התיאור המפורט אודות הקירבה ל "ויטרינת העוגות".

9.         רק למקרא סיכום טענותיה יוצא המרצע מן השק. מסתבר כי מלכתחילה אוחזת הנתבעת, כאמור, ב"דוח אירוע". ממנו נלמד כי הוא ניתן על ידי "נותן עדות", שהגם שפרטיו לא נהירים לי הוא בבחינת גורם מיידי שבחן את האירוע. ממנו נלמד כי הוא נחתם אף על ידי "האחמ"ש", משמע הגרסה אודות הפניה לאחראית משמרת היא נכונה-גם-נכונה. ואכן, רק מדוח האירוע ניתן היה ללמוד אודות "ויטרינת העוגות" הנטענת והכפכפים בהם התהלך התובע.

            במצב דברים זה מקוממת טענת ב"כ הנתבעת, בסיכומי התגובה שלה, כי "העדר הגשת תצהיר מטעם האחמש"ית נבע אך ורק מהעובדה שהנ"ל לא אותרה ומשאין היא עובדת עוד אצל הנתבעת לנוכח הזמן שחלף מאז האירוע הנטען" (סעיף ב). נתון זה לא נתמך בשום תצהיר, וממילא הוא בבחינת הגנבת ראיות. ואולם אף לגופו הוא חסר שחר. אין לי אלא להניח כי הדוח האמור עמד לנגד עיניו של ב"כ הנתבעת שעה שניסח את כתב ההגנה, כפי שהוא עמד לנגד עיניו של לוי, שעה שהוא ניסח את תצהירו. במצב דברים זה בולטת באופן בוטה הימנעותה של הנתבעת מלהמציא את הראיה המרכזית, שלא לומר היחידה והחשובה, שעמדה לנגד עיניה, בזמן אמת, בעת הגשת תצהיר עדויותיה. אין צריך לומר כי ככל שב"כ הנתבעת היה מבקש את עזרת בית המשפט באיתור האחמ"שית ומבקש לעכב ההליכים עד שיוגש תצהירה, דרך שגרה הייתי נענה לכך.

10.        אכן כן. כמבואר מעלה רשאי היה ב"כ הנתבעת לצרף "ראיות נוספות", ולא רק "דוחות חקירה". לכאורה, פורמאלית, רשאי היה ב"כ הנתבעת, איפוא, לצרף לראשונה את הדוח האמור. ואולם זכות זו לא יכולה להיות מנוצלת שלא בתום לב, כפי שאני מסיק. אכן, בדרך העסקים הרגילה לו הייתי שומע ראיות כדין, לא הייתי מתיר, כך סתם ללא אומר ודברים, את הגשת דוח האירוע האמור, במהלך שמיעת הראיות. מאזן שיקוליי לא משתנה, דרך מהות, לנוכח ההסדר הדיוני אליו הגיעו ב"כ הצדדים. הכוונה בהגשת "ראיות נוספות" היא באשר לאלו שהייתי משתכנע שנולדו שלא בזמן-אמת. זה אינו מצב הדברים שבפניי. ליבת הגנתה של הנתבעת גלויה לנגד עיניה, עובר להגשת כתב הגנתה. אין לי כל סיבה, איפוא, שלא לייחס את מלוא המשקל להימנעותה, שמא התחמקותה, מלהציג ראיה מהותית וחיונית זו, בדרך המלך הדיונית הרגילה. הגם, איפוא, שהראיה האמורה עוברת את סף הקבילות, משקלה זניח עד אפסי.

11.        ומכאן, איפוא, שלא נמצא לי כל טעם טוב שלא לאמץ את גרסתו של התובע, הן בשאלת האירוע והן בשאלת נסיבותיו הנטענות. הטענה המייחסת אשם תורם לתובע משום שהתהלך, רחמנא ליצלן, בכפכפים, אינה ראויה לכל התייחסות. לא שמעתי על "חובת זהירות" של מתארחי מלון האוסרת עליהם להלך בכפכפים, כפי שנהג התובע.

            אדרש, איפוא, לשאלת גובה הנזק.

גובה הנזק

12.        עמדתי, לעיל, על התנהלותה הדיונית הנפסדת של הנתבעת. עתה אדרש להתנהלותו הדיונית הנפסדת של התובע.

            לסיכום טענותיו, כך בפשטות וללא אומר ודברים, מצרף התובע "תצהיר משלים". כך, לשיטתו, הואיל ו "התצהיר והמסמכים עוסקים בנזקי התובע מיום חתימת תצהיר העדות הראשית ואילך. התצהיר נועד להסביר את המסמכים המצורפים...". הדברים חסרי שחר, גם מהותית וגם דיונית.